מי נתן את הרשות לאשר דהן לרצוח את בבא אלעזר אבוחצירא 

מלאכי רחמים משרתי עליון, חלו נא פני אל, במיטב היגיון, אולי יחוס עם עני ואביון, אולי ירחם. זו שורת פתיח מהסליחות ליום שני שאומרים לפני ראש השנה, שחיבר רבינו שמואל הכהן, פייטן לא ידוע, מרדכי בן דויד, חיבר למילים האלה מנגינה מרגשת, שאני מאד אוהב, נוגעת בנימים הדקים שלי, ניגון עם דבקות, אחד מהשירים היותר טובים ששמעתי בחיים שלי, עושה לי את זה, שירים תמיד קשורים אצלי לאירועים מסוימים, תקופות בחיים, הלחן הזה מתחבר אצלי לפטירתו של ראש הישיבה הגרי"מ ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצקו"ל, בתור ילד, גרנו בדרך למסלול ההליכה שלו מהישיבה לביתו שברח' ווילקומירר 9 , הוא תמיד היה עוצר לידנו הילדים הקטנים, ששיחקו בגולות, מביט בעיניו , תלמידי הישיבה המלווים אותו, היו גם נעצרים יחד איתו, אנחנו המשכנו לשחק, אבל בלב שלי הבטחתי לעצמי, כשאהיה גדול אלווה אותו, גם אני יעצור איתו, אסתכל על הילדים, לצערי, בפעם האחרונה שהלכתי ללוותו, זה היה בדרכו האחרונה למנוחת עולמים.

בדרכי מהמשרד ללוויה, השיר הזה התנגן לו חרישית ברכב, הכניס אותי לאווירה, למילים, ללחן, הרגשתי שאני הולך ללוות "משרת עליון" ענק רוח, גדול הדור, מאחרוני רבני ירושלים דליטא, אי לכך, כשהתיישבתי לכתוב את הטור השבוע, בחרתי לשמוע ברקע שוב, בצורה וואקלית את ורדיגר, כי אולי יכנס בי "מיטב הגיון" להבנה על מה שקורה כאן אצלנו, במגזר, טרגדיית הילד קלצקי, הרצח הנתעב של רבי אלעזר אבוחצירא, בנם של קדושים, הרי נאמר רק אין יראת אלוקים במקום הזה, והרגוני, בתור אדם עם שכל בריא והגיון מפותח, אני לא יכול להבין דברים בלי הגיון, אתם יודעים מה, אני גם לא רוצה, לא יכול, לא מסוגל, לתפוש בשכלי הקטן, מעשים נתעבים שהדעת אינה סובלת, בתור אבא לילדים הגניטקה הטבעית שלי, אומרת לי, לשמור, להגן על הילדים, כך שאני לא מסוגל להבין את מניעי רוצחו של הילד לייבי קלצקי, בהיותי אדם חרדי, הנשמע לגדולי הדור, וקשור לכמה מהם בכל מאודי, רטט ורעד עוברים בי כשאני נכנס לחדרם, לד' אמותיהם, עומד במחיצתם, בדקה הבודדה שיש לי, אני מנסה לדחוס כמה שיותר מילים, כדי שהשאלה שלי תיהיה נהירה להם ולי, אותו בן עוולה התכופף לקבל את הברכה, כדי להיות קרוב לרב בטווח אפס, ואז שלף סכין, איך, איך, איך באה לו העזות, הטיפשות הזאת, לשלוח יד, עם סכין מטבח באחד מגדולי הדור, נכון שאין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות , בתקופה האחרונה למיטב ידיעתי, הוא לא היה בקו ההיגיון, ברור שעורכי דינו ילכו על קו ההגנה הזה בבית דין של מטה, אולי זה יתפוס, אבל בבית דין של מעלה, יתפסו אותו חזק בכף הקלע.

אני המום, מזועזע, נסער, מהמקרים האחרונים, ימי בין המצרים, הסתלקותם של גדולי הדור בחודש האחרון, הגרי"מ ר' מיכל יודה לפקוביץ זצקו"ל, רבי אלעזר אבוחצירא זצקו"ל, האדמו"ר מספינקא, אני מרגיש שאין פה הגיון, יש פה גזירה רעה, קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש, בדרך כלל אדם שבאים עליו צרות, הוא אמור לפשפש במעשיו, כשהחמיצו חביות היין של אחד מחכמי התלמוד, פשפש ומצא, שמעשרותיו אינם כסדרם, אני לא רוצה להישמע מטיף, מוסרניק, אני רק רוצה לנצל את הבמה הזאת שיש לי, עבורכם ועבורי, לקבל ביחד, יותר רוגע, יותר לחשוב על היום שאחרי, על החשובים לנו, הוא הפסיד באותו הרגע את עצמו, משפחתו, עתידו, הכרתי אותו ואת משפחתו, היו גרים בסמוך אלי, לפני שעברו לאלעד, דבש לא ליקקו שם, כואב לי הלב על ילדיו ושאר בני משפחתו,

מה שברור, אין לו, ואין לאף אחד את הזכות לקחת את החוק לידיים, בשביל זה יש לנו מורי הוראה, רשויות אכיפה, רשויות חוק, גם אם אנחנו לא הכי מרוצים מהם, אבל "אילולא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו", הרי אני מוסר הודעה זו בשער בת רבים, בקול רם, בקול העיר, קבלתי על עצמי, בעקבות כל האמור לעיל, להיות קצת יותר מאופק, לקחת עוד שלוש נשימות כל פעם לפני שאני כועס, להעביר על מידותי, להתחשב בזולת, להעריך את החיים, לא לקחת את החוק לידיים, לחיות ברגוע, להתחזק באהבת חינם, אם תצטרפו אלי, וכל אחד יקבל על עצמו משהו קטן, בטוחני, שמפלצות כאלה לא ימצאו את מקומם בתוך מחננו, חייהם ועתידם של ילדנו יהיה יותר טוב, יותר בטוח, נזכה יחד לראות את בנין בית שלישי, בקרוב ממש, ר' לוי יצחק מברדטיצ'וב, היה מבקש ששבעה עשר בתמוז יהיה חג ראשון, ימי בן המצרים יהיו חול המועד, ותשעה באב יהיה חג שני, אכי"ר.